מחלת פרקינסון היא מחלה פרוגרסיבית המתבטאת במוות של תאי עצב מייצרי דופאמין (Dopamine) הממוקמים בחומר השחור (Substantia nigra) אשר בגזע המוח. לדופאמין תפקידים רבים במוח, וביניהם הוא אחראי על העברת האותות בין גרעיני הבסיס שבמוח (Basal ganglia) למטרת בקרה על הביצוע של התנועה בגוף. בעת המחלה, המחסור בדופאמין או הפגיעה בקולטנים שלו גורמים ליצירת פעולת שרירים בלתי תכליתית וחלקה. 

מזה שנים הטיפול המקובל במחלת הפרקינסון התמקד בטיפול תרופתי לחידוש אספקת הדופאמין במוח. אולם, גם עם מתן טיפול תרופתי אופטימאלי, ההקלה על הסימפטומים היא חלקית בלבד והחולים עדיין ממשיכים לחוות התדרדרות בתפקודי הגוף, בתפקודי היומיום, בניידות וביכולת ההשתתפות בפעילויות בקהילה. למחלה השלכות רבות על החולים ועל משפחותיהם. מחקרים כיום מצביעים על חשיבות הטיפול הפיזיותרפי בשיקום חולי פרקינסון כדרך לשמירה על עצמאות תפקודית ומצב גופני תקין.