השליטה על שיווי המשקל מסתמכת על האינטראקציה בין מספר מערכות פיזיולוגיות: מערכת השלד והשרירים, מערכת העצבים, מערכת התחושה והקוגניציה, לבין תנאי הסביבה והמטלה המבוצעת. האינטגרציה התחושתית ממערכת הראייה, מערכת התחושה העמוקה והמערכת הוסטיבולרית פגועה בחולי פרקינסון. כתוצאה מליקוי במערכת התחושה העמוקה החולים מסתמכים יותר על מערכת הראייה כדי לשמור על שיווי משקל. בנוסף, ה"דרייב" התנועתי בחולי פרקינסון פגוע וגורם לתנועות להיות איטיות יותר. יש הערכה לקויה של מנח הגוף והגפיים ביחס לסביבה והעדר תגובות הגנה להפרעות חיצוניות, כמו ביצוע צעד בלימה מהיר בעת התקלות במכשול. 

 

מגבלות מערכת השלד והשרירים כגון בעיות יציבה, ירידה בטווח התנועה של המפרקים ונוקשות השרירים מעלות את הסיכון לחוסר יציבות בשל צמצום גבולות היציבות. כלומר, מצטמצם האזור בו מרכז הכובד של הגוף יכול לנוע תוך כדי שמירה על שיווי משקל מבלי לשנות את מיקום הרגליים, כמו בהושטת יד ותפיסת חפץ בעמידה. הקיבוע של כל הגוף גורם לגוף לנוע כיחידה אחת ללא הפרדה בין הראש והגו לגפיים. לדוגמה, קיבוע הצוואר מפריע לסיבובי הראש ולראייה ההיקפית בעת עמידה והליכה. קיבוע האגן והגפה התחתונה מקשה על ההליכה שתהיה חלקה ושוטפת, במיוחד בזמן פניות וסיבובים. נוקשות הגוף וחוסר השליטה בשיווי המשקל גורמים גם לחוסר יכולת לבצע שינויים בצורת ההליכה, וחולי פרקינסון מתקשים ללכת על משטחים שונים ובתנאי סביבה שונים.

 

זיהוי מטופלים אשר נמצאים בסיכון לנפילות הוא מרכיב חשוב בטיפול בחולי פרקינסון. גם חולה שטרם נפל רצוי שיתחיל בטיפול לשיפור שיווי המשקל ומניעת נפילות כדי למנוע סיבוכים עתידיים.