הפרעות הליכה כתוצאה מהפרעה נוירולוגית יכולות להופיע בשל מספר גורמים, כגון תבניות הליכה לקויות, חולשה, בעיות שיווי משקל, חוסר ביטחון, פחד, טונוס מוגבר, נוכחות של כאב, בעיות תחושה, דפורמציות של הגפה ועוד. ניתן לחלק את הפרעות ההליכה לליקויים בשלב הדריכה (Stance) ולליקויים בשלב העברת הרגל (Swing) במהלך ההליכה. במקרה של שלב הדריכה, סיבות אפשרויות לליקויים יכולות להיות בסיס תמיכה לא תקין, חוסר יציבות של הגפה וחוסר יציבות של הגו. במקרה של שלב העברת הרגל, הליקויים יכולים להיגרם כתוצאה מחוסר בניתוק הרגל באוויר והתקדמות לקויה של הגפה במרחב.

 

הפרעות שכיחות בשלב הדריכה בהליכה הן מגע ראשוני עם הקרקע עם קדמת כף הרגל, כיפוף מוגבר של הברך או יישור יתר של הברך וטריקת הברך במהלך נשיאת המשקל, חוסר יישור בירך ונפילת האגן מטה בצד הנגדי לרגל העומדת (סימן טרנדלנבורג). בשלב העברת הרגל, תתכן פעמים רבות בעיה בניתוק כף הרגל אשר תוביל לאסטרטגיות פיצוי כגון הגברת הכיפוף בירך או בברך, קיצור של המותן (Hiking), רוטציה חיצונית מוגברת של הירך או תנועה סיבובית של הירך (Circumduction).

שיקום הליכה לאחר פגיעת ראש הוא תהליך מתמשך. הליכה לא סימטרית, משובשת או מאומצת מדי עלולה לגרום לנזקים נוספים למערכות העצב, השריר והשלד ולכן תרגול לשיפור ההליכה חיוני לאחר הפגיעה. טיפול פיזיותרפי יכול לסייע למטופלים רבים לשפר את תבנית ההליכה, להפחית את התלות באביזרי עזר ולמנוע כאבים ונזקים למפרקים ולשרירים הנתונים תחת עומסים שלא נועדו לשאת.