אנשים רבים לאחר אירוע מוחי סובלים מירידה בתנועה או בתחושה באזור הראש, הפנים והפה. פציאליס מרכזי, כלומר פגיעה בעצב הפנים וחולשה או שיתוק של שרירי הפנים בצד הנגדי לפגיעה, יכול להוביל להפרעה אסתטית ותפקודית. בפציאליס מרכזי אין עירוב של המצח, אלא רק של החלק התחתון של הפנים, כך שזווית הפה תיראה שמוטה, ולעיתים תיתכן מחיקה של הכפל הטבעי המקשר בין קצה האף לזווית הפה. למטופל קושי להפעיל שרירים בצד אחד, והא-סימטריה בפנים הופכת בולטת יותר כאשר הוא מחייך, מדבר או אוכל.

 

חוסר תנועתיות של שרירי הפנים, תחושה לקויה וטונוס גבוה או ירוד של שרירי הפנים, הפה והצוואר, יכולים לגרום לפני המטופל להיות חסרי הבעה לחלוטין או להראות שינויי הבעה קלים ביותר. מנח הפנים יכול להיות לא רגיל, לדוגמה עם פה מעט פתוח, מצב היוצר קושי במניעת ריור מהפה. מנח הראש, אשר מבטא מגוון רחב של הבעות לא ורבאליות, יכול להיות מקובע לכיוון מסוים כתוצאה ממשיכה חזקה של קבוצת שרירים. המטופל יכול להתקשות לסובב את ראשו להביט על אדם שפונה אליו, בעיקר אם עומד בצידו ההמיפלגי. חולים רבים מתקשים לשמור על קשר עין עם אנשים המדברים אליהם בצד ההמיפלגי ביחס לקו האמצע שלהם.

 

הבעות הפנים מעצבות את המראה שלנו ואת התקשורת שלנו עם הסביבה. בעיות בתנועתיות הפנים יכולה לגרום לחולה אי נוחות גדולה ביחסיו החברתיים, באיכות חייו ובדימוי העצמי.