מחלת הפרקינסון פוגעת במגוון מערכות בגוף, חלקן קשורות למערכת התנועה וחלקן אינן קשורות ישירות למערכת התנועה אך מושפעות מאוד ממנה, כגון חוסר יוזמה ומוטיבציה. הפגיעה במערכת התנועה מתבטאת באיטיות בתנועה, נוקשות שרירים, רעד, בעיות יציבה, הפרעות בהליכה, שיווי משקל לקוי ונטייה לנפילות, הפרעות בדיבור, קשיים בבליעה ובלעיסה, העדר הבעות פנים, כאב והפרעות תחושה. השליטה על תנועות הגוף משתבשת אצל חולי פרקינסון. תנועות שנתפסו כאוטומטיות וללא מודעות כבר לא מתפקדות כך, ומנגד קיימת דרישה קוגניטיבית מוגברת יותר כדי לשלוט על התנועות. חולי פרקינסון נדרשים להתמודד עם מעמסה קוגניטיבית רבה יותר כדי לבצע מטלה תנועתית או קוגניטיבית. כתוצאה, לחולי פרקינסון קשיים רבים בפעילויות היומיום הבסיסיות כמו אכילה, רחצה, לבוש, גלגול במיטה, ובפעילויות יומיום מורכבות יותר הדורשות אביזרים, כגון בישול או שימוש בטלפון.

 

ההליכה הפרקינסונית היא אופיינית וייחודית. ההליכה הופכת איטית יותר, הצעדים הופכים קצרים יותר, בעלי קצב מהיר ונגררים (Shuffling), הידיים אינן נעות, הגו והראש מקובעים. יכולות להיווצר תופעות של "קיפאון" (Freezing) – הפסקה פתאומית של ההליכה, חוסר היכולת לייצר צעדים יעילים כדי להתחיל בהליכה או מנגד קושי לעצור בהליכה. ישנם קשיים בביצוע מטלות כפולות (Dual-task) במהלך הליכה, לדוגמה – קושי לדבר במהלך ההליכה.