טונוס שרירי הוא מתח קל האופייני לשרירי השלד במצב מנוחה. טונוס שרירי תקין מאפשר לשרירי השלד לייצב את הגוף כנגד כוח הכובד, לנוע כנגד התנגדות ולבצע תנועה יעילה וסלקטיבית (להפריד בין תנועה רצונית כזו או אחרת). כתוצאה מהפרעה נוירולוגית תיתכן פגיעה בטונוס השרירי, אשר יכולה להתבטא בטונוס רפה (פלסידיות) כך שניתן להניע את היד או הרגל  ללא התנגדות או בטונוס מתגבר (ספסטיות) המתבטא בהתנגדות גבוהה של היד או הרגל לכיפוף ו/או ליישור. דיסטוניה היא הפרעה נוירולוגית המתבטאת בהתכווצות ממושכת של השרירים, הגורמת לעתים לתנועות מעוותות עם תנוחות ביזאריות של הגפיים, הצוואר או כל הגוף.

 

במקרים של טונוס מופחת בדרך כלל יש חולשה של השריר או קשיים בשמירה על יציבות כנגד כוח הכובד. במקרים של טונוס מוגבר ייתכנו רפקלסים ערים יותר, התכווצויות שרירים לא רצוניות בקרסוליים (קלונוס), והיעדר שליטה ועדינות בתנועה. במצבים של טונוס מוגבר, האדם יוכל לזוז רק במאמץ רב ובתבניות תנועה לקויות אשר יגרמו לתנועות פיצוי רבות ולסיבוכים משניים גם בצד הבריא. טונוס מוגבר יכול להיגרם גם כתוצאה משינויים ברקמות הרכות, חוסר תנועה, הפרעות תחושה מתמשכות או כאב.

 

טונוס מוגבר שאינו מטופל יכול לגרום במשך הזמן לקיצורים של רקמות רכות והגבלות בטווחי התנועה (קונטרקטורות). התייחסות מוקדמת לטונוס מוגבר בטיפול לאחר אירוע מוחי תסייע למטופל לנוע ללא שימוש בתבניות תנועה לקויות ובתנועות פיצוי באזורים אחרים בגוף.