מחלת פרקינסון היא מחלה רב-מערכתית הפוגעת באופן נרחב במוח ומתבטאת במגוון רחב של תסמינים לא-מוטוריים. אחד התסמינים הלא-מוטוריים השכיחים ביותר במחלה, אשר אף עלול להיות הסימן המוקדם ביותר בהתפתחות המחלה, הוא כאב.

 

סוגי הכאב בפרקינסון יכולים להשתנות באיכותם ומיקומם. הכאב הנפוץ ביותר הוא כאב ממקור גרמי-שרירי, המורגש כתחושות כאב או התכווצויות בשרירים ובמפרקים. הכאב יכול להיות מוחמר עם נוקשות שרירים פרקינסונית וחוסר תנועה, ולהיות מוקל באמצעות תנועה. ייתכנו מצבים של כאב דיסטוני, כאב הנובע ממתח שרירי מוגבר, ומערב את הגפה הדיסטונית או הפנים והלוע הדיסטוניים. הכאב יכול להתגבר במצבים של הורדה במינון התרופתי (מצב Off), כגון דיסטוניה מוקדמת בבוקר, או דיסטוניה במצב השיא של הטיפול התרופתי (מצב On). תסמונת כאב נוספת היא כאב הנובע מדיסקינזיה, תנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות של איברי הגוף כתוצאה מעודף של דופאמין היכולות לגרום לכאבים ולהפריע לתפקוד.

 

כאב בפרקינסון יכול לנבוע גם ממקור עצבי, פריפרי או מרכזי. כאב זה מורגש פעמים רבות ככאב בוער, מעקצץ, לוחץ, חותך, מועך, חודר או כמו זרם חשמל. כאב שורשי-פריפרי (Radicular pain) הוא כאב לאורך הגפה בטריטוריה של שורש עצב, אשר יכול לנבוע משינויים במערכת השלד-שריר במחלת פרקינסון היוצרים לחץ על שורשי עצבים. כאב מרכזי (Central pain) נגרם כתוצאה מנזק או הפרעה למערכת העצבים המרכזית, יכול להיות מורגש בעוצמה חזקה ביותר ובעל תחושות מוזרות, ואינו מוגבל לטריטוריה של עצב או שורש עצב. לכאב מרכזי יכולים להתווסף מאפיינים אוטונומיים, כגון תחושות ויסצרליות (תחושת כאב שמקורה באיברים הפנימיים) או קוצר נשימה. הכאב המרכזי הוא תסמין לא-מוטורי טהור ויכול להשתנות ללא צורה אחידה עם מעגל הטיפול התרופתי, ללא קשר לשינויים בתסמינים המוטוריים, ולכן הטיפול בו מורכב יותר.

 

כאב בפרקינסון משפיע בצורה שלילית הן על תפקודם והן על איכות חייהם של חולי פרקינסון, לעתים אף יותר מהתסמינים המוטוריים. טיפול פיזיותרפי יכול לסייע פעמים רבות בשיפור הכאב הנובע מהפרעות ביו-מכניות, שינויים במערכת שלד-שריר או לחץ על שורשי עצבים כתוצאה מהמחלה.