באופן מסורתי מחלת פרקינסון זוהתה על פי התסמינים המוטוריים שלה. עם זאת, כיום מבינים שמחלת פרקינסון אינה רק מחלה דופמינרגית, אלא מחלה רב-מערכתית הפוגעת באופן נרחב במוח ומתבטאת במגוון רחב של תסמינים לא-מוטוריים. אחד התסמינים הלא-מוטוריים השכיחים ביותר במחלה, אשר אף עלול להיות הסימן המוקדם ביותר בהתפתחות המחלה, הוא כאב. כאב בפרקינסון משפיע בצורה שלילית הן על תפקודם והן על איכות חייהם של חולי פרקינסון, לעתים אף יותר מהתסמינים המוטוריים. מספר מחקרים אפידימיולוגיים העריכו את שכיחות הכאב אצל חולי פרקינסון בין 60% ל-83%, שכיחות משמעותית גדולה יותר מאצל נבדקים בריאים תואמי גיל ומין.
חולי פרקינסון סובלים באופן שכיח מכאב אשר משתנה באיכותו ומיקומו. ניתן לחלק את סוגי הכאב בפרקינסון למספר קטגוריות, על פי החלוקה המקובלת של Ford:
כאב מוסקולוסקלטלי – תחושות כאב או התכווצויות בשרירים ובמפרקים המלוות עם ממצאים פיזיקאליים כגון רגישות שרירית, שינויים מפרקיים, עיוותים בעמוד השדרה, הגבלה בטווחי תנועה מפרקיים, הפרעות יציבה וליקויים בהליכה. הכאב יכול להיות מוחמר עם נוקשות שרירים פרקינסונית וחוסר תנועה, ולהיות מוקל באמצעות תנועה. הכאב יכול להופיע לסירוגין עם ירידה במינון התרופתי הדופמינרגי ולהשתפר עם הטיפול בלבדופה.
כאב רדיקולרי/נוירופטי פריפרי – כאב נוירופטי בטריטוריה של עצב היקפי או שורש עצב המתלווה לסימנים מוטוריים או סנסוריים המעידים על פגיעה בעצב היקפי או תפס של שורש העצב.
כאב דיסטוני – כאב שרירי הנובע מדיסטוניה ומערב את הגפה הדיסטונית או הפנים והלוע הדיסטוניים. הכאב יכול להתגבר במצבים של הורדה במינון התרופתי: דיסטוניה מוקדמת בבוקר, דיסטוניה במצב של הפסקת השפעת הטיפול הדופמינרגי (מצב Off), דיסטוניה בתחילת הטיפול התרופתי או שלבי הסיום של השפעת הטיפול התרופתי, דיסטוניה במצב השיא של הטיפול התרופתי.
כאב נוירופטי מרכזי - כאב נוירופטי הנגרם כתוצאה מנזק או הפרעה למערכת העצבים המרכזית, המורגש ככאב בוער, מעקצץ, לוחץ, חותך, מועך, חודר, כמו זרם חשמל או בעל תחושות מוזרות כאילו חרקים זוחלים מעל העור או מתחתיו. הכאב יכול להיות בעוצמה חזקה ביותר וביזארי באיכותו, ואינו מוגבל לטריטוריה של עצב או שורש עצב. לכאב יכולים להתווסף מאפיינים אוטונומיים, כגון תחושות ויסצרליות (תחושת כאב שמקורו באיברים הפנימיים) או קוצר נשימה. הכאב הנוירוטי המרכזי הוא תסמין לא-מוטורי טהור ויכול להשתנות ללא צורה אחידה עם מעגל הטיפול התרופתי, ללא קשר לשינויים בתסמינים המוטוריים. כאב זה אינו מוסבר על ידי נוקשות שרירים, דיסטוניה, פגיעה מוסקולו-סקלטלית או פגיעה באיברים פנימיים. לפיכך, כאב נוירופטי מרכזי הוא אחד מסוגי הכאב המגבילים ביותר והקשים ביותר לטיפול.
כאב הנובע מדיסקינזיה/אקטיזיה - תנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות של איברי הגוף ושל הפנים כתוצאה מעודף של דופאמין יכולות לגרום לכאבים ולהפריע לתפקוד. התלונות יכולות להיות על חוסר שקט המלוות בדחף לזוז, תנועות כמו רעד ברגליים, מעבר בין רגל לרגל, צעידה במקום, חוסר יכולת לעמוד או לשבת. הכאב יכול להופיע עם התגברות הפרעת התנועה ולהשתפר בהורדה במינון של הטיפול הדופמינרגי, ולעתים גם העלאת הטיפול בלבדופה.
גורמי סיכון אפשריים לכאב בפרקינסון שנמצאו בספרות כוללים מין נשי, תסמינים דיכאוניים ומצבים רפואיים נלווים כגון סכרת, אוסטיאופורוזיס, מחלת פרקים ריאומאטית, מחלת פרקים ניוונית או פריצת דיסק, אשר קשורים לתסמיני כאב. ממצאים חדשים מציעים גם שקיימת תרומה גנטית לכאב בפרקינסון, כאשר וריאנטים גנטיים בגנים SCN9A ו-FAAH נמצאו קשורים לסיכון גבוה יותר לכאב בקרב חולי פרקינסון.
ניתן לראות ששכיחות הכאב בפרקינסון נוטה לעלות ככל שהתסמינים המוטוריים מחריפים. הכאב הראשוני בפרקינסון יכול להופיע באיבר המושפע יותר מהתסמינים המוטוריים, יכול להיות מוחמר במצבי Off בחולים הסובלים מדיסטוניה או דיסקינזיה, ויכול להשתפר במצבי On, במיוחד בחולים עם תנודות בתסמינים המוטוריים והלא-מוטוריים. מנגד, נמצא כי כאב בפרקינסון יכול להופיע בנפרד מהתסמינים המוטוריים ב-64%-25 מהחולים. בהסתמך על נתונים אלה, מספר חוקרים הציעו להפריד בין "כאב פרקינסוני" ו-"כאב שאינו פרקינסוני". אולם לחלוקה זו קיימים מספר חסרונות – היא אינה מתייחסת לסוג כאב ספציפי ולא מנבאת את תגובת החולה לטיפול הדופימנרגי למטרת הקלה על הכאב. עולם הכאב והקשר בין סוגי הכאב השונים בפרקינסון נשאר תמוה ומרתק.
לחלוקה המלאה לסוגי כאב בפרקינסון של Ford:
