פרופריוספציה ושליטה מוטורית במחלת פרקינסון

January 28, 2014

פרופריוספציה היא תחושה של מגע עמוק ומיקום איברי הגוף ביחס למרחב וביחס לאיברים אחרים. החיישנים שנקראים פרופריוצפטורים נמצאים בגידים, בשרירים, במפרקים, בקפסולת המפרק וברצועות. כאשר נוצר מתח או הרפיה בשרירים, בגידים, במפרקים וברקמות העמוקות (רקמות חיבור) המידע מתקבל במוח ועובר עיבוד. כאשר מתבצעת תנועה היכולת שלנו לחוש אותה בלי להשתמש בראייה תלויה בתקינות עבודת החיישנים. תחושה זו נקראת גם קינסתזיה (ביוונית  קינאין=לזוז, אסתזיה=תחושה, כלומר "תחושת התנועה").

 

מאמר סקירה מרתק שפורסם ב-2009 במגזין Motor Behavior בוחן את ההפרעות בפן הפרופריוספטיבי במחלת פרקינסון והשפעותיהן על השליטה המוטורית. האם הפרעות התנועה בפרקינסון הן תוצאה של אינטגרציה פרופריוספטיבית-מוטורית לקויה? מה הקשר בין פרופריוספציה לבין בעיות שיווי משקל בפרקינסון? כיצד טיפול תרופתי בלבדופה וגרייה מוחית עמוקה (Deep Brain Stimulation – DBS)  משפיעים על התפקוד הפרופריוספטיבי והמוטורי בקרב חולי פרקינסון?

 

עדויות רבות בספרות מצביעות על חשיבות גרעיני הבסיס לאינטגרציה הסנסורי-מוטורית, המכאניזם באמצעותו מידע תחושתי מעובד לידי תכנון מוטורי וביצוע תנועה. לפי הסוקרים, האינטגרציה התחושתית ממערכת הראייה והמערכת הפרופריוצפטיבית פגועה בחולי פרקינסון, וכתוצאה מליקויים במערכת הפרופריוצפטיבית מסתמכים החולים יותר על מערכת הראייה כדי לשלוט בתנועות הגוף ולשמור על שיווי משקל. החולים נתמכים מאוד בגירויים חיצוניים כדי להתחיל ולעצב את התנועה, וייתכן ובהעדר מידע פרופריוצפטיבי חיוני לא מסוגלים לבצע תנועות בצורה יעילה. השערה זו הולידה מחקרים אשר תיעדו כיצד חולי פרקינסון תלויים ברמזים ראייתים במהלך תנועות הושטה של היד, לדוגמה.

 

קיימת השערה שלחולי פרקינסון מפת גוף פרופריוצפטיבית לקויה אשר תורמת לליקויים בקואורדינציה היציבתית. מחקרים הראו שבשונה מנבדקים בריאים, חולי פרקינסון לא שינו את הסינרגיות היציבתיות התגובתיות של הגוף באופן מיידי לאחר שינוי בבסיס התמיכה עליו עמדו. לדוגמה, כאשר נבדקים בריאים שינו את בסיס התמיכה שלהם ממצב עמידה חופשית למצב ישיבה או למצב בו אחזו במשטח יציב, הסינרגיות היציבתיות התגובתיות שלהם השתנו באופן מיידי  - מהפעלה שרירית של הרגל, לגו ולאחר מכן ליד. לעומת זאת, חולי פרקינסון לא הפחיתו את הסינרגיות היציבתיות התגובתיות של הרגל בשינוי בסיס התמיכה במצבים של ישיבה או אחיזה במשטח בפעמים הראשונות שנבדקו. עם זאת, המחקרים הראו שיש לחולים יכולת לסגל תכונות אלה תוך כדי תרגול.

 

מחקרים הראו כי טיפול תרופתי של לבדופה יכול להחמיר את הרגישות הפרופריוצפטיבית עוד יותר, דבר היכולה להסביר את הירידה בשליטה היציבתית בקרב חולים המטופלים בלבדופה. מנגד, גרייה מוחית עמוקה לגרעין הסב-תלמי (STN DBS) שיפר את חדות התחושה הפרוריוצפטיבית, דבר היכול להסביר את ההשפעה החיובית של השתלת קוצב על כמה תפקודים יציבתיים. עם זאת, השיפור בתפקוד הקינסתטי בעקבות STN DBS לא מתקשר בהכרח לשיפור בתפקוד היציבתי ויש צורך בהמשך בחינת השפעת התערבויות מסוג זה על המערכת הפרופריוצפטיבית ועל היציבה.

 

לסיכום, עבודות פסיכופיזיות מראות כי התחושה הפרופריוצפטיבית, תחושת המגע ומישוש, יורדות בהדרגה במחלת פרקינסון. במידה והמכאניזם הפתולוגי המסתתר הוא כשל באינטגרציה התחושתית, ייתכן והקושי למפות את המידע הפרופריוצפטיבי לכדי תנועה רצונית ורפלקסיבית הוא הבסיס להפרעות תנועה רבות הנצפות לעין אצל החולים.

 

למאמר הסקירה המלא:

http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.3200/35-09-002?url_ver=Z39.88-2003&rfr_id=ori:rid:crossref.org&rfr_dat=cr_pub%3dpubmed&

Please reload

פוסטים קודמים
Please reload

חיפוש לפי תווית
Please reload

לעמוד הפייסבוק וערוץ היוטיוב
  • Facebook Classic

יובל לויתן    >>    054-5454917    >>    yuvallevitan@gmail.com