בחודש הבא יתקיים בים המלח הכנס הבין-לאומי הראשון בנושא קיפאון בהליכה (Freeing of gait). תופעת הקיפאון בהליכה אצל חולי פרקינסון נדונה רבות בינינו המטפלים ובינינו לבין המטופלים, והיא אחת התופעות המסתוריות של המחלה. קיפאון בהליכה הוא חוסר יכולת אפיזודי לייצר צעד יעיל אשר מופיע בדרך כלל בתחילת ההליכה, בסיבובים או בעת שינוי במרחב (מעבר לאזור מתוחם כגון דלת, כניסה למעלית, שירותים וכו'). הקיפאון בהליכה יכול להוביל להפרעה בשיווי המשקל ולשכיחות מרובה יותר של נפילות. לכן, לתופעת הקיפאון בהליכה תיתכן השפעה מזיקה על איכות החיים של החולים.
אחת החוקרות המעניינות שיציגו בכנס בים המלח היא פרופ' Alice Nieuwboer מהפקולטה למדעי השיקום והתנועה באוניברסיטת לוון בבלגיה. Nieuwboer, פיזיותרפיסטית בעברה, מראה במחקריה הרבים בתחום הקיפאון בהליכה שתרגול בעזרת רמזים חיצוניים יכול לעזור בשיפור הפרעות הליכה אצל חולי פרקינסון, ובאופן ספציפי להפחית קיפאון בחולים הסובלים מהתופעה. רמזים ראייתיים ושמיעתיים, גם סטטיים וגם דינמיים, יכולים לשפר את תבנית ההליכה ההיפוקינטית במדדי זמן ומרחב. הקיפאון קורה יותר כאשר אורך הצעד קטן יותר וגירוי ראייתי תורם להגדלת אורך הצעד, ואילו מקצב שמיעתי בתדירות נמוכה יותר מקצב הצעדים הנורמלי גם כן יכול לתרום להפחתת הקיפאון.
Nieuwboer מעלה את הבעייתיות של המחקרים הבוחנים את הטיפול בקיפאון בעזרת רמזים ראייתיים ושמיעתיים מבחינה מתודולוגית. המחקרים בודקים לרוב את השפעת הטיפול לטווח הקצר ולא מראים אפקט קבוע על החולים, ואולי לתקופות תרגול ארוכות יהיה אפקט משמעותי יותר על התופעה. למרות שהגורמים לתופעה עדיין אינם ברורים, ניתן לראות שכאשר תשומת ליבו של החולה מועמסת יתר על המידה והוא "מופצץ" בגירויים האפקט הטיפולי וישימותו מוגבלים יותר. בנוסף, מחקרים מעטים השוו את האפקט הטיפולי של רמזים ראייתיים ושמיעתיים בקרב חולים עם קיפאון, חולים ללא קיפאון ובריאים במטרה לבחון את יעילות הכלים השונים באוכלוסיות השונות.
מחקר מעניין שערך השוואה כזו פורסם ב-2012 ב- Archives of Physical Medicine and Rehabilitation. חוקרים מקוריאה בדקו 15 חולי פרקינסון עם קיפאון בהליכה, 10 חולי פרקינסון ללא קיפאון ו-10 נבדקים בריאים תואמי-גיל בהליכה הלוך-חזור לאורך מסלול של 7 מ' ב-3 מצבים: הליכה רגילה ללא רמזים, הליכה עם רמזים ראייתיים (קוים לבנים על הרצפה באורך 50 ס"מ ורוחב של 10 ס"מ אשר מוקמו בהתאם לאורך הצעד הנורמלי לכל נבדק) ועם רמזים שמיעתיים (צלילים במקצב קבוע של מטרונום, בקצב של 10% עד 20% פחות מקצב ההליכה הרגילה). מדדים ויזו-ספטיאליים ומדדים קינמטיים של ההליכה נוטרו באמצעות ניתוח הליכה ממוחשב תלת מימדי.
תוצאות המחקר הראו שבקבוצת החולים עם קיפאון גם רמזים ראייתיים וגם שמיעתיים השפיעו לטובה על מדדי ההליכה, כאשר ההשפעה היתה רבה יותר ברמזים הראייתיים. בקרב קבוצת החולים ללא קיפאון וקבוצת הבריאים רמזים ראייתיים הורידו את מהירות ההליכה, ולרמזים שמיעתיים היתה תרומה קלה על משתנים קינמטיים בקבוצת החולים ללא קיפאון. כשהשוו בין שלושת הקבוצות, לרמזים ראייתיים היתה השפעה רבה יותר בקבוצת החולים עם קיפאון ולרמזים שמיעתיים השפעה רבה יותר בקבוצת החולים ללא קיפאון.
המחקר מציע שרמזים ראייתיים טובים יותר לשיפור הליכה אצל חולים עם קיפאון ואילו חולים ללא קיפאון מגיבים טוב יותר לרמזים שמעיתיים. כמובן, כמו למחקרים רבים קודמים, למחקר זה מגבלות. קיפאון מתבטא בעיקר בסיבובים והיסוס בתחילת הצעד ולא ניתן היה לתאר מאפיינים אלה בניתוח ההליכה הממוחשב אלא רק בצפייה בקלטות הוידיאו. תדירויות אחרות של רמזים שמיעתיים נוסו בעבר עם תגובתיות טובה יותר ולא השתמשו בה החוקרים. בנוסף, המחקר לא יכול להעריך את ההשפעות התפקודיות של האימון בחולים עם קיפאון ומעניין יהיה להמשיך ולהשוות בין שיטות הטיפול במחקר אשר בוחן את השפעות ארוכות הטווח של האימון על המצב התפקודי של החולים.
למחקר המלא:
