אסטרטגיות המעבר מישיבה על כסא לעמידה אצל חולי פרקינסון הן מגוונות ומשתנות מחולה לחולה. חשוב לתרגל ולפתח מיומנות זו כדי להקל על המעברים ולשפר את היציבות במעברים מבלי ליפול אחורה באופן פתאומי. אחת האסטרטגיות לקימה מכסא שאני מוצא כיעילה מאוד בקרב מטופלים עם רגליים פחות חזקות ועם פחות ביטחון ביציבותם היא קימה בפיסוק רגליים עם הטייה החוצה של כפות הרגליים.
תרגול נהדר לשיפור הקימה מישיבה לעמידה בדרך זו הוא תרגול סקוואט (Squat) הידוע בכינויו סומו סקוואט (Sumo Squat ) או פלייה סקוואט (Plie squat), אם נחשוב על עולם הריקוד. ביצוע התרגיל בעמידת פיסוק, כאשר המרווח בין כפות הרגליים רחב מעט מרוחב הכתפיים וכפות הרגליים פונות מעט החוצה, מגדיל את היציבות ואת הפעילות הנדרשת לקימה משריר העכוז הראשי (Glutes maximus). חולים רבים ימצאו דרך זו קלה יותר לקימה וגם יחזקו שריר חשוב ביותר לפעילות היומיומית.
היעילות הביומכנית, המתבטאת בהפעלה רבה יותר של שריר ה-Gluteus maximus, בעת ביצוע Squat בפיסוק רחב ידועה לנו ממחקרי עבר. מחקר שפורסם ב-2009 בJouranl of Strength and Conditioning Research בדק את פעילותם של 8 שרירים בירך במהלך ביצוע squat ב-3 בסיסים שונים ועומסים שונים. 6 מתאמנים מיומנים ביצעו 3 סטים של 10 חזרות של תרגילי Squat, כשכל סט היה ברוחב בסיס שונה, ובתוספת 3 התנגדויות שונות על גבי מוט: ללא עומס כלל, 30% מעומס החזרה המקסימלית (1RM) ו-70% מ-1RM. בדיקה אלקטרומיוגרפית (EMG) בחנה בעת הביצוע את פעילות שרירי הירך: vastus medialis, vastus lateralis, rectus femoris, semitendinosus, biceps femoris, gluteus maximus, gluteus medium ו- adductor magnus.
התוצאות הראו שוני בפעילות ב-EMG רק לשריר Gluteus maximus. השריר הפיק פעילות גבוהה יותר בביצוע Squat בפיסוק מרבי, כשבוצע ללא תוספת עומס ועם 70% מ-1RM. ממצאים אלה מציעים שביצוע Squat בבסיס רחב הוא הכרחי לגיוס רב יותר של שריר העכוז הראשי בתרגיל.
כשמבצעים את תרגיל ה-Sumo squat בקרב חולי פרקינסון חשוב להקפיד על מספר הנחיות ודגשים - הקפדה על גו ישר ומוחזק, גיוס שרירי הבטן, זוקפי הגב ומקרבי השכמות, זוית של 120-60 במפרק הברך בהתאם לרמת המטופל (תמיד נתחיל בזוית גדולה יותר למבוגרים יותר, חסרי קואורדינציה ומתחילים המתקשים לבצע כפיפה בטווח תנועה גדול במפרק הברך).
למחקר המלא:
