תיקון "תוך כדי תנועה" של תנועות היד למטרת תפיסת חפצים נעים דורש תיאום עין-יד מורכב וחיוני להתמודדות עם סביבות דינאמיות. המוח נדרש לנתח את המידע הויזואלי המשתנה מהחפץ ומהסביבה, מהקלט הפרופריאוצפטיבי מהגפה, מהראש ומהעיניים, ולייצר פקודה מוטורית הולמת ומתוזמנת. למרות שהטיפול התרופתי הדופמינרגי הראה בעבר שיפור במהירות תנועת היד אצל חולי פרקינסון, לא נראה שיפור בהיבטים "הקוארדינטיביים" של התנועה, כגון קואורדינציית זרוע-כף יד, הקואורדינציה בין היד ליציבת הגו בהושטה או הקואורדינציה הכללית במהלך הליכה תוך אחיזת חפץ.
במחקר חדש, שפורסם בדצמבר 2013 ב-Neuroscience, חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בדקו 9 חולי פרקינסון בדירוג חומרה של 2–3 במדד Hoehn and Yahr ו-12 נבדקים תואמי גיל בקבוצת ביקורת, במהלך הושטת יד ותפיסת אובייקט מלבני וירטואלי לאורך 144 ניסיונות. הנבדקים קיבלו משוב תחושתי לקצות האצבעות באמצעות 2 רובוטים תלת מימדיים. לצורך בחינת התמודדות הנבדקים עם הפרעות, האובייקט הסתובב באופן לא צפוי בחלק מהאימונים, ודרש מהנבדקים להתאים את מפתח אחיזתם. בנוסף, בחצי מהאימונים הוסר המשוב הויזואלי מהיד בהתחלת ההושטה לצורך בחינת התלות בראייה. החולים נבדקו גם במצב של ON (במהלך השפעת התרופה הדופימנרגית) וגם במצב של OFF (סוף השפעה התרופה) כדי לבדוק את השפעת הדופאמין על קואורדינציית עין-יד. מדדי התוצאה היו משתנים קינמטיים של תנועת היד ומעקב העיניים במהלך ההושטה.
התוצאות הראו שחולי פרקינסון עקבו במבטם אחר תנועת ידיהם במהלך ההושטה ותנועותיהם נהיו פחות יציבות כשנדרשו לבצע תיקונים להפרעות. באופן מפתיע, גם כאשר נבדקו החולים במצב ON הופיעו הליקויים. כלומר, גם עלייה ברמת הדופאמין לא שפרה את הליקויים ביכולת התיקון או בקואורדינציית עין-יד אצל חולי פרקינסון.
החוקרים מסכמים שתוצאות המחקר תורמות לעדות שקואורדינציית עין-יד במצבים טבעיים לקויה אצל חולי פרקינסון, ללא קשר לרמות הדופאמין, ומחזקות את הקשר בין תפקוד המעגלים העצביים גרעיני הבסיס-קורטקס לבין השליטה על ביצוע תנועות מורכבות.
למחקר המלא:
