מחקר שפורסם ב-New England Journal of Medicine ב-2012 הדגים כי לתרגול טאי צ'י יכולת לשפר את היציבות של חולי פרקינסון.
המחקר כלל 195 משתתפים שסבלו ממחלת פרקינסון בדירוג חומרה של 1–4 במדד Hoehn and Yahr (מדד הנע בין 1 ל-5. ככל שהניקוד גבוה יותר המחלה חמורה יותר), בני 40–85. המשתתפים חולקו אקראית ל-3 קבוצות. קבוצה אחת השתתפה באימוני טאי-צ'י, קבוצה נוספת באימון מבוסס התנגדות, וקבוצה שלישית באימון מבוסס מתיחות (שאינו בעל השפעה ספציפית על שרירים נושאי משקל, על כוח או על שיווי משקל). האימונים בוצעו פעמיים בשבוע, 60 דקות בכל פעם, במשך 24 שבועות. שיעור הנוכחות באימונים היה 77% בממוצע.
תוכנית תרגול טאי צ'י כללה:
תנועות סימטריות ואלכסוניות
העברות משקל
העברה מבוקרת של מרכז הכובד מעבר לבסיס התמיכה
נדנודי קרסוליים (Ankle sways)
צעד קדימה-אחורה
צעד ימינה-שמאלה
עמידה על בסיס צר
שילוב תרגילי נשימה
מדדי התוצאה העיקריים היו Maximum excursion – מדד של תנועה עצמונית, המודד את היכולת להסיט את מרכז הכובד ב-8 כיוונים ונע בין 0% ל-100% (100% היא המגבלה התיאורטית), וכן Direction control, מדידה של יכולת הדיוק בתנועה, המחושבת באמצעות השוואת התנועה בכיוון המטרה לתנועה בכיוונים אחרים. גם מדד זה נע בין 0% ל-100%. שני המדדים נמדדו באמצעות מכשיר פוסטרוגרף, מכשיר לאבחון וטיפול בבעיות שיווי משקל.
החולים בקבוצת הטאי-צ'י השיגו תוצאות טובות יותר ממטופלי שתי הקבוצות האחרות במדדי Maximum excursion ו-Direction control - הם שיפרו ב- 15% את יכולתם להרחיק את מרכז הכובד שלהם מבלי ליפול, לעומת אלה באימוני התנגדות שהשתפרו רק ב- 6%. אלה בקבוצת המתיחות הוחמרו ב- 5%.
במדדי התוצאות המשניים (הליכה, כוח השרירים ועוד) קבוצת הטאי צ'י הגיעה לתוצאות טובות יותר מקבוצת המתיחות, והם גם נפלו פחות מהם. קבוצת הטאי צ'י היתה טובה יותר מקבוצת ההתנגדות רק באורך הצעד בהליכה וה-Functional reach (מרחק הושטת היד ללא שינוי בסיס התמיכה), כאשר לא היה הבדל בנפילות בין קבוצת הטאי צ'י לקבוצת ההתנגדות.
החוקרים מסמכים כי טאי צ'י יכול לעזור לחולי פרקינסון במצב קל עד בינוני לשפר את היציבות והתפקוד היומיומי.
למחקר המלא:
