פמלה קווין מלמדת חולי פרקינסון לנוע טוב יותר באמצעות ריקוד. קווין, רקדנית מקצועית בעברה, אובחנה כחולת פרקינסון לפני 18 שנים, בגיל 42. בעקבות הרקע הנרחב שלה בתנועה, ובשילוב נסיונה האישי בהתמודדות עם המחלה, היא חקרה ויצרה שיטת טיפול בתנועה לחולי פרקינסון.
במאמר שפורסם בגיליון אפריל/מאי 2013 של המגזין Neurology Now מספרת קווין על התפתחות השיטה:
"אני מחשיבה את עצמי כיוצאת דופן מבין חולי פרקינסון. אני עדיין פעילה יחסית, יכולה לעבוד ולהשתתף באופן מלא בחיי המשפחה. כמו כל אחד אחר עם המחלה, אני חווה את תופעות המחלה אך אני מצליחה לשלוט בהם ולעכב את התקדמותם יותר מחבריי החולים. איך?"
"סיבה אחת ידועה: חולים בשלב המוקדם של המחלה בדרך כלל מתדרדרים יותר באיטיות. אולם אני מאמינה שגורמים אחרים קשורים למזלי הטוב, והם קשורים ליכולת שלי לעקוף את המכשולים הפיזיים והמנטאליים שמציגה המחלה. לדוגמא, לאדם אפשרות לפתח שיטות אלטרנטיביות – מערכות רמיזה (Cueing) – כדי ליזום ולשלוט בתנועה. אנחנו יכולים להחליף בתנועה מודעת את מה שהיתה פעם תנועה אוטומטית. רמזים מוזיקליים וראייתיים, השימוש במגע, וצורות נוספות של פידבק תחושתי הם כולם שיטות לאימון מחדש של המוח כיצד לדבר עם השרירים. היתרון שלי שידעתי להשתמש בחלק מהמערכות האלה כבר עם תחילת המחלה מעברי כרקדנית מקצועית".
"ריקוד הוא כלי אידיאלי להחזרת רבות מהפונקציות שהמחלה לוקחת. בשילוב עם מוזיקה, בריקוד יש שימוש ברמזים שמיעתיים במטרה ליזום תנועה ולארגן תנועה טוב יותר במרחב. בריקוד יש שימוש גם ברמזים ראייתיים ושימוש במגע כדי ליזום תנועה. בנוסף למערכות רמזים אלה, ריקוד מלמד את המכניקה של יציבה ושיווי משקל, דורש חזרתיות וזיכרון של רצפים, ומשתמש בדמיון ובגירוי טווחי תנועה גדולים של המפרקים.
ואולי החשוב ביותר מכולם, ריקוד מערב את התרגול של תנועה מודעת בכל יום. רקדן תמיד מכוון את הגוף שלו, מדבר אליו".
"הטיפול התרופתי הוא חשוב ביותר בטיפול בפרקינסון, אולם הוא אינו מספיק. אנחנו צריכים כלים טובים יותר כדי להתנהל עם הסימפטומים של המחלה וכדי להבין טוב יותר את השונות של המחלה. ההבנה כיצד אנשים שונים מתנהלים עם המחלה שלהם מאפשרת לנו נקודת כניסה למסתורין זה".
